דונובאנוזיס הוא זיהום המועבר באמצעות מגע מיני, ונגרם באמצעות חיידקים. הזיהום מאופיין באמצעות נגעים באיברי המין או פי הטבעת, אשר מתחילים כגושים מורמים ולאחר מכן מתפשטים בצורת כיבים בשרניים אדומים שגדלים בהדרגה. האורגניזמים התאיים האחראים לזיהום זה תוארו לראשונה על ידי צ'רלס דונובן לפני למעלה ממאה שנים, ובשנת 1913 סווג החיידק כזיהום גרנולומה מפשעתית.
הגורמים לדונובאנוזיס – למרות שמצב זה מתרחש בעיקר באמצעות מגע מיני, קיימת השערה כי חשיפה חוזרת ונשנית לזיהום זה קשור בהכרח לזיהום קליני פנימי. בנוסף, ניתן אף להידבק בזיהום דרך ציר הצואה או על ידי מעבר דרך תעלת לידה נגועה.
התסמינים והסימנים של דונובאנוזיס – מרגע ההידבקות בזיהום, התסמינים עלולים לפרוץ לאחר תקופה של בין חודש עד שלושה חודשים. קיימים מספר סוגי נגעים אשר עלולים להתרחש, אם התסמינים מתונים. התסמינים כוללים הופעת גושים רכים אדומים בצבעם ובשרניים, שנוטים לדמם בקלות.
אלו מופיעים בדרך כלל ללא כאבים למרות שמדובר בכיב, נגעים המוניים גבשושיים, יבשים וגדולים, שזהים ליבלות באברי המין. סוגי נמקים המציגים כיבים יבשים המתפתחים לאזורים מצולקים, לעיתים עלולות להתרחש תופעות דימום, זיהום משני ונפיחות. בלוטות לימפה מקומיות עשויות להיות מוגדלות ולהפוך למורסה או לכיבי זיהום המתפשט לתוך העור שמעל הבלוטה.
בדיקות מעבדה לדונובאנוזיס – בשלבים המוקדמים של הזיהום, יתכן שיהיה קשה לאבחן את המצב, ויתכן שיתרחש בלבול עם מצבים רפואיים אחרים כגון סרטן הערמונית, סרטן הפות או עגבת. שיטת האבחון העיקרית היא נוכחות גופים המתגלים בדגימת רקמה שנלקחת לבדיקת ביופסיה. בדיקות אחרות כגון תרבות, PCR או סרולוגיה, אינן זמינות באופן שגרתי.
הטיפול בדונובאנוזיס
הטיפול מורכב מאנטיביוטיקה מסוג דוקסיציקלין, הניתנת לתקופה של שלושה שבועות לפחות, והנמשך גם לאחר מכן, עד שהנגעים מגלידים לחלוטין. טיפולים חלופיים כוללים אריתרומיצין וציפרופלוקסאצין. אם האנטיביוטיקה אינה משפיעה בימים הראשונים, עשוי להידרש טיפול של גנטמיצין תוך ורידי.
אם זיהום דונובאנוזיס אינו מטופל כראוי, או שהטיפול מתעכב, עלול להתרחש הרס נרחב של איברי המין, והנפיחות וההצטלקות נותרות לצמיתות. הזיהום עלול להתפשט אף לחלקי הגוף האחרים ולגרום לבעיות משניות כגון דלקת ריאות או אי ספיקת לב.
מניעה – אין לקיים פעילות מינית עד שכל הנגעים נרפאים לחלוטין, ויש לבצע בדיקות מעקב על מנת להבטיח התאוששות מלאה.
אנשים הנמצאים בסיכון לדונובאנוזיס – אנשים פעילים מינית עלולים להיות בסיכון להידבקות בזיהום זה. הוא מתרחש בדרך כלל באזורים טרופיים כגון גינאה החדשה, אוסטרליה המרכזית, דרום הודו והאיים הקריביים, ובמיוחד באזורים המזוהים עם חוסר הקפדה על היגיינה, וסביבה המאופיינת אוכלוסיה סוציו אקונומית נמוכה. הזיהום עשוי להתרחש בתדירות גבוהה יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים ובעיקר בגילאים שבין עשרים לארבעים.
כיום, ובשל המודעות הציבורית הנרחבת לנקיטת אמצעי זהירות והגנה מפני מחלות מין, קיימת ירידה משמעותית בתפוצת הזיהום, והוא מתרחש רק לעיתים נדירות בעולם המערבי.