מחלות מין מהוות גורם לבושה ותחושת אשמה אצל אנשים רבים. עם זאת, קיימת מודעות הולכת וגוברת לאבחון וטיפול מהיר במחלות אלו, הן למניעת הדבקה של אנשים נוספים והן למניעת סיבוכים חמורים ומרחיקי לכת.
בכדי שאנשים רבים ככל אפשר ייבדקו למחלות מין (כדוגמת עגבת, זיבה ואיידס), ישנה אפשרות להיבדק באופן אנונימי, ללא צורך בהזדהות או ברישום כלשהו, באופן המאפשר סודיות מוחלטת.
ההמלצה לאנשים הפעילים מינית, עם מספר פרטנרים, היא להיבדק באופן עקבי ומסודר כל מספר חודשים עד חצי שנה, לנוכחות מחלות מין, גם אם הבדיקה נעשית באופן אנונימי.
תחילתן של הבדיקות האנונימיות החלו כאשר התגלה נגיף האיידס. רבים רצו להיבדק באופן אישי, ללא חשש שמי ממכריהם יוכל לזהות אותם. בתחילה, בדיקה זו סיפקה את התוצאות המהירות ביותר, אולם ביצועה היה כרוך בעלות מסוימת לנבדק.
לאחר תקופה מסוימת, בה הוכח כי מספר הנבדקים בצורה זו עולה באופן משמעותי, קופת חולים הסכימה אף היא לממן את הבדיקה האנונימית, גם למי שלא סיפק פרטים על עצמו או על חייו.
אולם, עדיין עד היום, התוצאות המהירות ביותר מתקבלות לאחר בדיקה אנונימית, הנעשית בתשלום באחת מהמרפאות הספציפיות.
חשיבות הבדיקה והגילוי
ברבות ממחלות המין, כולל איידס, לא חייבים להופיע תסמינים קליניים ופיסיים ברורים. רבים מהאנשים עלולים להיות נשאי נגיף האיידס או חיידק המיקרופלסמה למשל, מבלי יכולת לדעת אודותיהם.
חוסר הידיעה לא גורעת מכך שנשאים אלה עלולים להעביר את המחלה ולהדביק אנשים אחרים המקיימים עימם יחסי מין. הדרך היחידה לדעת האם האדם הוא נשא של מחלה זו או אחרת היא על ידי בדיקות דם ספציפיות. ההנחה היא כי העלאת המודעות לבדיקות אנונימיות, יגדיל את מספר הנבדקים אשר ירצו לשמור על ביטחונם האישי ובטחון הפרטנרים המינים שלהם.
בעת הבדיקה, על הנבדק לתת רק את מספר הטלפון שלו, למען יצירת קשר למתן התוצאה, או לחכות במקום עד קבלת התוצאה לה הוא מצפה. הבדיקות האנונימיות נעשות במרפאות ספציפיות הנמצאות במספר אזורים בארץ.
בדיקות אלו שונות מבדיקות חסויות, אשר בהן מחויב הנבדק לתת את מספר תעודת הזהות שלו בתמורה להבטחה על שמירת החיסיון הרפואי. בדיקה אנונימית אינה מאפשרת למבצעי הבדיקה לדעת פרטים על הנבדק, ואינה מחייבת אותו בדיווח של פרטים מזהים.
למרות האמור, הבדיקה האנונימית נעשית רק בנבדקים מעל גיל 18.
בעיות אתיות בבדיקה אנונימית
בדיקה אנונימית מספקת רק לנשא הזיהום את הידיעה על היותו נשא, ובכך מאפשרת לו את החופש לבחור האם להמשיך בטיפול, לגייס תמיכה מחבריו או בני משפחתו, או להמשיך להסתיר את סודו.
הבעיה האתית הנמצאת בבסיס הבדיקה האנונימית, היא הזכות לחופש הפרט אל מול זכות הציבור לדעת. במקרה של הדבקה מנשא אשר נבדק בבדיקה אנונימית וזוהה רק על סמך מספר הטלפון אותו הוא סיפק, האחריות על ההדבקה תהיה של הנדבק בלבד.
חוסר ידיעת מבצעי הבדיקה על זהות הנשאים, מונעת מהרשויות לפקח או ליצור תכניות מניעה ספציפיות. כך, למעשה, תוצאות בדיקות אלה, אשר עלולות להיות חמורות, יכולות לשמש רק למטרות סקרים אפידמיולוגים או סטטיסטיים אחרים, ללא כל יכולת להתוויית התערבות טיפולית.
כמו כן, בדיקות אנונימיות נעשות על ידי גופים פרטיים, על פי רוב, אשר מנסים לסייע לציבור מסוים להיות מודע יותר ולהגן על עצמו בצורה טובה יותר. אנשים אלה, אשר נמצאו נשאים ואינם פונים לרופא מטפל, עלולים לפתח סיבוכים חמורים של המחלות השונות. בכך הם עלולים להסב לעצמם סבל רב, ולהוות נטל כלכלי על מערכת הבריאות הכללית.