הזיהום בעגבת מתחיל בצורת נגע (מזכיר פצעון) שאינו כואב, אך מגע שלו עם עור ואיברי מין של אנשים אחרים גורם להעברת החיידקים והמחלה.
לאחר הזיהום הראשוני, המחלה בדרך כלל "נרדמת" למשך שנים רבות, ובאופן מפתיע מתפרצת מחדש בשלב מאוחר יותר של החיים.
בעוד עגבת בשלבים הראשונים שלה יכולה להירפא באמצעות זריקת פניצילין פשוטה, אם מזניחים את הבירור והטיפול מצב המחלה עלול להחמיר והיא עלולה אף לתקוף איברים אחרים. יש לציין שקיים קשר בין מחלת הסיפיליס להידבקות ב-HIV, וככל הנראה הימצאות הנגעים של הסיפיליס על איבר המין מגבירים את הסיכון להידבק גם ב-HIV.
דרכי הידבקות בעגבת
עגבת מועברת מאדם אחד לשני באמצעות חיידק שנקרא Triponema pallidum. כידוע, עגבת גורמת ליצירת נגעים על גבי איברי המין, וחיידק זה מועבר באופן ישיר דרך מגע של הנגעים עם איברי המין של הפרטנר.
החיידק מועבר מהנגע עצמו אל חתכים מיקרוסקופיים הנמצאים בעור ובריריות, ובדרך זו עושה את דרכו לתוך הגוף. מחלת העגבת מדבקת כאשר היא פעילה, בעיקר בשלב הראשון והשני של המחלה. לעתים רחוקות, המחלה יכולה לדבק גם בתקופה הלטנטית (כלומר התקופה בין ההופעה הראשונה לשניה) אך מדובר במאורע נדיר.
חשוב לזכור שקיימים מקרים בהם עגבת יכולה לעבור גם ללא יחסי מין מלאים, וכל מגע עם הנגע יכול לגרום בדרך כלשהי להידבקות בעגבת.
סימפטומים של עגבת
מחלת העגבת מופיעה במספר שלבים, ולכל שלב מאפיינים ייחודיים:
- עגבת ראשונית – השלב הראשון של המחלה כולל הופעה של נגעים אופייניים, אשר בדרך כלל מופיעים בנקודת החדירה של החיידק לגוף באיבר המין. רוב האנשים מפתחים נגע אחד בלבד, אך קיימים מקרים בהם מופיעים מספר נגעים. בדרך כלל, הנגע מופיע תוך 3 שבועות מרגע החשיפה לחיידק, ואנשים רבים מתעלמים ממנו מכיוון שאינו גורם לכאב, ולעתים קרובות מצוי באיזורים חבויים.
- עגבת שניונית – הנגע שהופיע בזיהום הראשוני מחלים מעצמו תוך 6 שבועות, אך מספר שבועות לאחר ההחלמה מתחילים להופיע סימנים נוספים הכוללים בעיקר פריחה המכסה את אזור הבטן והידיים. קיימים אנשים אשר מתלוננים גם על כאבי שרירים, כאבי ראש, חום והגדלת קשריות לימפה. סימנים אלה יכולים להימשך למשך שנה שלמה, אך במקרים רבים חולפים בעצמם תוך מספר שבועות.
- תקופה לטנטית – לאחר ביטוי העגבת השניונית, המחלה נכנסת ל"תרדמת", ועוברת לתקופה לטנטית בה אינה גורמת לביטוי קליני. התקופה הלטנטית יכולה להימשך שנים רבות, ללא כל ביטוי למחלה.
- עגבת שלישונית – 15-30% מהאנשים שחלו בעגבת, עוברים בשלב מתקדם בחייהם עגבת שלישונית, הגורמת לפגיעה קשה במוח, בעצבים הפרירים, בעיניים, בלב ובאיברים נוספים. סימנים אלה מופיעים במידה והעגבת לא טופלה בזמן כראוי, אך גם אצל חולים שטופלו עלולה להופיע עגבת שלישונית.
בדיקות לאבחנת עגבת
למרות שהסימנים הקליניים מאוד מאפיינים את מחלת העגבת וניתן לאבחן אותה על פי סיפור מתאים והופעת נגעים אופייניים, קיימות מספר בדיקות מעבדה אשר ניתן לבצע על מנת לאבחן את העגבת:
- בדיקות דם – בדרך כלל מבצעים בדיקות סרולוגיה לנוכחות נוגדנים לעגבת. בדיקות אלה מזהות את הנוגדנים אשר מיוצרים על ידי מערכת החיסון ותפקידם להילחם בחיידקי העגבת. באמצעות בדיקה זו ניתן לאבחן האם המטופל נדבק אי פעם בעגבת, והיא שימושית מאוד בעיקר כאשר מדובר בעגבת שלישונית. באמצעות הבדיקה ניתן להחליט האם מדובר בזיהום חדש של עגבת או בזיהום ישן אשר התפרץ, ועושים זאת על פי סוג הנוגדנים שהתגלה בבדיקה. הבדיקה הנפוצה ביותר לאבחנת העגבת נקראת בדיקת VDRL, וכיום גם קיימות בדיקות דם חדשות יותר אשר יכולות לסייע באבחנה של עגבת.
- דגימה מהנגעים – במקרים רבים הרופאים לוקחים דגימה מהנגעים המופיעים על איבר המין, ושולחים אותם למעבדה לבדיקה. במידה ומדובר בעגבת ראשונית או שניונית (הגורמת להופעת נגעים) מתקבל מראה אופייני מאוד בהסתכלות תחת המיקרוסקופ ואנשי המעבדה יכולים לבצע בדיקות נוספות המגלות את החיידקים המתאימים על מנת לאמת את החשד.
- דגימת CSF – כאשר עולה חשד לעגבת שלישונית הפוגעת במערכת העצבים, ניתן לבצע ניקור מותני לקבלת דגימת CSF, ולבדוק לנוכחות מאפיינים מתאימים לעגבת.
לקריאה נוספת: מחלות מין בעולם – 1 מכל 25 נדבק במחלת מין